פסק-דין בתיק רע"צ 48180-10-12

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' ברלינר לוי מיכל) מיום 30/7/12 במסגרת תיק 02-20790-02-8, במסגרתה דחתה הרשמת הנכבדה את בקשת המבקש לביטול החלטת כבוד הרשם שי גור מיום 14/4/11 באותו תיק הוצאה לפועל.

ביום 10/4/11 הגישו המבקשים אל תיק ההוצאה לפועל בקשה "לקבוע כי ההתנגדות מטעמם הוגשה במועד". המשיבים בתיק ההוצאה לפועל הגישו תגובה במטעמם במסגרתה התנגדו לבקשה.

בהחלטתו מיום 14/4/11 דחה כב' רשם ההוצאה לפועל מר גור שי את בקשת המבקשים.

בהחלטה ציין הרשם הנכבד כי לאחר שעיין בטענות הצדדים הוא סבור כי קמה חזקה לפיה האזהרה נמסרה לחייבת 1 כבר בשנת 2003, הן מכוח מסירת האזהרה לאשתו של החייב 2, אשר מהווה אורגן מרכזי (מנהל ובעל מניות בחייבת 1), והן מכוח הליכים שננקטו, כגון הליכי עיקול מיטלטלין והליכים נוספים שננקטו כנגד החייב 2. לאור זאת קבע הרשם הנכבד כי ההתנגדות מטעם המבקשים לא הוגשה במועד וכי יש לצרף אליה בקשה להארכת מועד.

ביום 30/7/12, הגישו המבקשים בקשה נוספת לתיק ההוצאה לפועל במסגרתה ביקשו להורות על ביטול ההחלטה מיום 14/4/11 , לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועדה, להורות על עיכוב ההליכים כנגד החייבים וביטולם של הליכים שכבר ננקטו ועל עדכון כתובת ב"כ המבקשים.

בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטתה מאותו היום של כבוד רשמת ההוצאה לפועל הגב' מיכל ברלינר לוי. בהחלטה צוינה הרשמת הנכבדה כי אינה משמשת כערכאת  ערעור על החלטות רשמים. כן נקבע כי ההתנגדות המצורפת אינה מוגשת בהתאם למועדים הקבועים בחוק ובמידה והחייבת מעוניינת להגיש התנגדותה, עליה לצרף אליה בקשה להארכת מועד.

המבקשים טוענים כי בהחלטתו מיום 14/4/11 טעה רשם ההוצאה לפועל כאשר העדיף לאמץ את הטענות העובדתיות שהעלתה המשיבה בתגובתה מבלי שנתמכו בתצהיר כשמנגד דחה טענות עובדתיות שהעלו המבקשים אשר נתמכו בתצהיר. משלא נתמכו הטענות העובדתיות שהעלתה המשיבה במסגרת תגובתה, בתצהיר, היה על הרשם הנכבד להתעלם מהן. עוד טוענים המבקשים כי טעה  כבוד רשם ההוצאה לפועל כאשר לא בחן לעומקן את הטענות העובדתיות שהעלתה המשיבה בתגובתה תוך עיון בנספחים שצורפו לה וכתוצאה מכך לא הבחין בסילוף העובדות שנקטה המשיבה וכן טעה כאשר אימץ את הטענות העובדתיות החדשות שהעלתה המשיבה בתגובתה מבלי לקבל תחילה את תגובת המבקשים. לטענת המבקשים, טעה כבוד רשם ההוצאה לפועל עת לא דחה על הסף את תגובות המשיבה אשר כללה עובדות אשר כלל אינן עולות מהתיק וללא כל תימוכין ולמרות זאת ביסס החלטתו על יסוד טענות עובדתיות אלו ואימצן כאילו היו עובדות נכונות ומוגמרות שהוכחו כדבעי, ואף קבע על פיהן חזקה ושגה כאשר רק על סמך ראיות נסיבתיות בלתי מבוססות, קבע במסגרת ההחלטה כי עצם ביצוע עיקול בבית המבקש 2 בנוכחות רעייתו ומסירת האזהרה לידה מהווה חזקה כי האזהרה נמסקה למבקש ולרעייתו וזאת מעצם היותה רעייתו של אורגן החברה.

לטענת המבקשים שגתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 30/7/12, כאשר לאור הראיות  לכאורה שהועלו במסגרת הבקשה לביטול, היא נמנעה מלעיין שוב בהחלטה מיום 14/4/11 ולא הורתה על ביטולה בהתאם לתקנה 27 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם 1979.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיב.

אין מחלוקת כי ההחלטה נשוא בקשת ערעור זו (מיום 30/7/12) מתייחסת באופן ישיר להחלטת הרשם הנכבד מיום 14/4/12 במסגרתה כאמור לעיל, נדחתה בקשתם הראשונה של המבקשים להורות כי התנגדות המבקשים הוגשה במועדה.

לפיכך, היה על המבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 14/4/12.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנו בפני הצד המבקש לערער או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו.

בענייננו, המועד להגשת בקשת הערעור ביחס להחלטה מיום 14/4/12, חלף זה מכבר.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה בספרו של כבוד השופט בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשות נוספות באותו העניין לרשם ההוצאה לפועל כפי שעשה ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף.

יתרה מכך, אף לגופו של עניין ולמקרא תוכנן של החלטות הרשמים הנכבדים נשוא בקשת רשות הערעור שבפני ועיון מעמיק בהחלטות אשר ניתנו בתיק ההוצאה לפועל נשוא הבקשה לאורך השנים, יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור  מיום 14/4/11 מציינת כי ככל שהמבקשים מבקשים להגיש התנגדותם, הרי שעליהם לעשות כן בצירוף בקשה להארכת מועד. לא ברור מדוע בוחרים המבקשים באם רצונם בבירור התנגדותם לגופה, להתעלם לחלוטין מן האמור בהחלטה והוראות רשם ההוצאה לפועל בדבר הגשת ההתנגדות בצירוף הבקשה להארכת מועד ולא זו בלבד שאינם מגישים בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם הנכבד מיום 14/4/11 , אלא שלאחר למעלה משנה בה לא נקטו בכל סעד שהוא, ללמדך על מידת רצונם של המבקשים לברר את התנגדותם לגופא, שבים המבקשים ועותרים לביטול החלטת הרשם המקורית.